להתקרב לכאב לאט: עבודה עם חלקים פנימיים והתמקדות
יש דברים שקרו, ואנחנו מרגישים אותם עד היום. בגוף, בתגובות, בפחד שקופץ בלי הזמנה. ולפעמים אנחנו לא בטוחים אם רוצים להתקרב אליהם בכלל.
הרצון הטבעי הוא להתרחק. וכשמתקרבים, לפעמים מתקרבים מהר מדי, ומרגישים מוצפים. יש דרך שלישית: להתקרב לאט, בקצב שלנו, עם יד על הלב.
כאן נכנסות לעזרה שתי גישות עדינות. עבודה עם חלקים פנימיים מזכירה לנו שלא כל מי שבתוכנו צריך להיות בחדר בבת אחת. חלק אחד יכול להחזיק את הזיכרון, חלק אחר מגן עלינו ממנו. אפשר להכיר את שניהם, ולבקש מהמגן רשות להתקרב. התמקדות מוסיפה את הגוף: שמים לב לתחושה, נשארים איתה רגע, ועוצרים כשצריך.
הליווי הזה לא מחליף מטפל או מטפלת שכבר איתך בדרך. הוא יכול לשבת לצדם, כמרחב נוסף להקשבה בלי למהר.
תרגיל קצר: עוגן
לפני שמתקרבים למשהו כואב, כדאי לדעת לחזור. הנה תרגיל של דקה.
- שימו את כפות הרגליים על הרצפה, והרגישו את המגע.
- מצאו בחדר שלושה דברים שאפשר לראות, ושמו אותם בלב.
- שימו לב לנשימה בלי לשנות אותה.
- אמרו לעצמכם: "אני כאן, עכשיו, ואני בטוחים."
- בכל רגע שהגוף מרגיש מוצף, אפשר לחזור לעוגן הזה.
עם עוגן כזה אפשר לפעמים להתקרב קצת, ולחזור. ובליווי אישי אפשר לעשות זאת יחד, בזום או פנים אל פנים באלגרב.